רש"י על שבת קנ״א ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קנ״א ע״ב:א׳ רש"י על שבת קנ״א ע״ב:ג׳ »

1 שבת פתח ↗

גְּמָ׳ וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר שֶׁנִּכְנַס אַחֲרָיו לְבֵית הַמֶּרְחָץ, בִּיקֵּשׁ לְהָדִיחַ קַרְקַע, אָמַר לוֹ: אֵין מְדִיחִין. לָסוּךְ קַרְקַע, אָמַר לוֹ: אֵין סָכִין. קַרְקַע בְּקַרְקַע — מִחַלְּפָא, מֵת בְּקַרְקַע — לָא מִיחַלַּף.

2 תוספות רבי עקיבא איגר על משנה פסחים פתח ↗

אות כ בתוי"ט סוף ד"ה שלא. דדלמא קרקע עולם היתה. במחילת כתה"ק אשתמיטתיה סוגי' ערוכה בשבת דף קנ"א ע"ב עלה דההיא קרקע בקרקע מיחלף פירש"י שם אע"ג דמרחץ רצפת אבנים הוא מ"מ מיחלף בקרקע אחר. ולענ"ד דגם תוס' ס"ל הכי דלא יחלקו על סוגי' ערוכה. וקושיי' תוס' דבעזרה ל"ש אשוויי גומות היינו למה דס"ד לאוקמי מתני' כר"א דמרבץ הוי מלאכה דאורייתא דאילו לרבנן דהוי רק שבות הא ל"ג שבות במקדש וע"ז הקשו דהא מ"מ כיון דהיה מרוצף ליכא איסור דאורייתא דהא ליכא אשויי גומות ואין אסור רק מגזירה דמחליף בקרקע אחר. והמעיין בתוס' יראה להדיא דלא הקשו כלל על המסקנא לרבנן רק לס"ד. ובמהרש"א בפ"י דשבת נדחק בדבריהם מה דלא הקשו להם למסקנא לרבנן ולפמ"ש ניחא דהא באמת אסור גם במרוצף. ודלא כנראה מהתי"ט דתוס' והרמב"ם מחולקים בזה. כנלע"ד ברור:

2 גליון הש"ס על שבת פתח ↗

תוס' ד"ה גזרה וכו' אטו עלייה אחרת. ועיי' לקמן דף קנא ע"ב ברש"י ד"ה קרקע:

2 גמ' ואמר לו אין סכין - אלמא דבר האסור לטלטל אסור לסוך:

3 קרקע בקרקע מיחלף - כלומר ההוא לאו משום טלטול הוא אלא משום אשוויי גומות ואע"ג דמרחץ רצפת אבנים הוא וליכא למיחש לאשוויי גומות מיחלף מיהא בקרקע אחר:

« רש"י על שבת קנ״א ע״ב:א׳ רש"י על שבת קנ״א ע״ב:ג׳ »